התיישנות בתביעת נזיקין חלה 7 שנים לאחר המועד שמתגבשת עילת תביעה. המשמעות היא כי במקרים מסוימים תתיישן התביעה 7 שנים לאחר שקרה הנזק, ובמקרים שבהם הנזק מתגלה במועד מאוחר יותר מהמועד שבו נגרם, התביעה תתיישן בתוך 7 שנים מיום גילוי הנזק, וזאת בתנאי שטרם חלפו 10 שנים מיום אירוע הנזק.
התיישנות על תביעת רשלנות רפואית
על תביעה לרשלנות רפואית חלה התיישנות לאחר 7 שנים, אך שימו לב לחוק ההתיישנות, ברוב המקרים התביעה תתיישן 7 שנים מיום שאירע הנזק אך לעיתים קרובות בית המשפט יקבל גם מקרים בהם עברו 10 שנים וזאת בתנאי שהנזק נתגלה מאוחר יותר. אך לא יותר מ 10 שנים מיום אירוע הנזק.
ישנם מקרים בהם יחרוג בית המשפט ממנהגו לגבי התיישנות כמו במקרים של מחלה שלא נתגלתה בעבר למרות הוכחות על קיומה ושלא אובחנה ביסודיות בעבר הרחוק וגרמה בהווה לנזק. אגב לגבי קטינים 7 שנות ההתיישנות יחולו מהגיעם לגיל 18.
מבחן המטפל הסביר או הטיפול הסביר
על מנת להוכיח שהמטפל חרג מהסטנדרטים המקובלים והסבירים בתחום הרלוונטי והפר את חובת זהירותו, יידרש בית המשפט לבחון את סבירות הפעולה של המטפל ביחס לפעילותם של מטפלים אחרים. למשל - האם מטפל סביר היה נותן טיפול שיאצו לאישה בהריון, או האם מעסה סביר היה מטפל באדם שהצהיר שעבר לאחרונה ניתוח בעמוד השדרה, כל הטיפולים חייבים להיות בטוחים למטופל ולכן מטופל בעל בעיות מיוחדות יש לטפל בו בהתאם ולא לחרוג מאופן הטיפול הסביר, וזאת בית המשפט יבדוק.חוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996, שקובע סטנדרטים להתנהגות המטפלים כלפי מטופליהם אינו חל על הרפואה האלטרנטיבית, אולם רבים מהמטפלים ברפואה זו החלו לאמץ נורמות המקובלות ברפואה הקונבנציונאלית.
סביר להניח שבית המשפט יראה בסטנדרטים המפורטים בו כאבן בוחן גם בתחום הרפואה האלטרנטיבית, ולפיכך העקרונות הקבועים שם מחייבים גם את המטפל האלטרנטיבי. כך למשל, יחיל על המטפל את חובת מסירת המידע למטופל לפני מתן טיפול לרבות אזהרת המטופל כי הטיפול עלול לגרום נזק, קבלת הסכמתו המודעת של המטופל לטיפול הניתן לו, ועוד. לא עשה כן המטפל - הוא צפוי להיות מחויב בפיצוי הנפגע.
הקשר הסיבתי
מלבד ההוכחה כי המטפל התרשל ואף גרם לנזק, קיימת החובה להוכיח לבית המשפט כי קיים קשר סיבתי בין הפעולה הרשלנית של המטפל לבין הנזק שנגרם. המטופל צריך להוכיח קשר בין הכוויות האמורות לבין העיסוי באבנים החמות, ועל הסובל מכאבי גב להוכיח כי הכאבים הינם תוצאה של העיסוי שעבר. במידה ואין קשר סיבתי מובהק וברור סביר שבית המשפט ידחה את התביעה, זה ברור מאליו שבית המשפט ידון לחובה מטפל שביצע טיפול וגרם לנזק אך לא הוכח הקשר הסיבתי לנזק, במקרים של עיסוי באבנים חמות יש אפשרות להוכיח את הנזק ע"י צילום מיקום הכוויות למשל, אך בבעיות גב יהיה קשה להוכיח כי כאבי הגב החמירו או שנגרם בכלל נזק לגב.
בבית המשפט העליון נדון מקרה בו הומיאופת טיפל בקטין שסבל ממחלה רב מערכתית קשה והתנה את הטיפול בהפסקת הטיפול התרופתי הקונבנציונאלי. דבר זה גרם להידרדרות במצבו הרפואי של הקטין. ביהמ"ש קבע כי פעולתו זו של ההומיאופת מהווה רשלנות.
דוגמא תיאורטית אחרת הינה טענה של מטופל שעבר טיפול בדמיון מודרך ולאחר מכן נכנס למתח נפשי קיצוני עד כדי פגיעה בתפקוד. מקרה זה יהיה קשה מאוד להוכחה בבית המשפט, שכן יהיה על המטופל להוכיח כי המטפל עשה מעשה לא סביר כלשהו במהלך הטיפול, כי אותה פגיעה נפשית היא תוצאה של הדמיון המודרך וכי היה על המטפל לצפות כי המטופל ייפגע.
